ניתן לסווג את הגלגלים הקיימים בשוק לפי חומר לגלגלי פלדה ולגלגלי סגסוגת, כל אחד עם מערך היתרונות והחסרונות שלו.
היתרון העיקרי של גלגלי פלדה הוא תהליך הייצור הפשוט שלהם (הכולל בדרך כלל יציקה) ובעלות נמוכה יחסית; יש להם גם עמידות מצוינת לעייפות מתכת-מה שמציעים בעצם שילוב של סבירות ועמידות. עם זאת, לגלגלי פלדה יש חסרונות בולטים: הם לא אטרקטיביים (מציעים מעט עד לא אסתטיקה), כבדים (פלדה צפופה משמעותית מסגסוגת אלומיניום), בעלי עמידות אינרציאלית גבוהה, מפזרים חום בצורה גרועה ונוטים מאוד לחלודה. חישוקי סגסוגת מטפלים ביעילות בבעיות אלו; הם קלים יותר, מציעים התנגדות אינרציאלית נמוכה יותר, ומיוצרים בדיוק רב, וכתוצאה מכך דפורמציה מינימלית במהלך-סיבוב מהיר. מאפיינים אלה משפרים את ביצועי הנהיגה בקו ישר ומפחיתים את התנגדות הגלגול של הצמיגים, ובכך מפחיתים את צריכת הדלק. יתר על כן, חומרי סגסוגת מוליכים חום ביעילות גבוהה פי שלושה מפלדה, ומספקים פיזור חום מעולה המועיל למערכת הבלימה של הרכב על ידי הפחתת דהיית חום בצמיגים ובבלמים. רוב חישוקי הסגסוגת המותקנים במפעל- עשויים מסגסוגת אלומיניום, אם כי גלגלי שוק רבים משלבים אלמנטים כמו כרום או טיטניום כדי לעמוד בדרישות ביצועים או אסתטיות ספציפיות. עם זאת, חישוקי סגסוגת יקרים משמעותית מגלגלי פלדה; כתוצאה מכך, בקרב{10}}רכבים ברמת הכניסה-ובינוני, גלגלי פלדה נמצאים לעתים קרובות בדגמי בסיס, בעוד שגלגלי סגסוגת מגיעים כסטנדרט בגזרות-גבוהות יותר.
